פסק-דין בתיק ת"א 2382-05

פתח דבר

1.         בפניי תובענה למתן צו הצהרתי שלפיו הזכויות בנכס מקרקעין שרשום על שם הנתבעת מס' 2 (להלן: " הנתבעת") הן בבעלותו של אביה, הוא הנתבע מס' 1 (להלן: " הנתבע" או " האב"); ושרישום הנכס על שם הנתבעת נעשה למראית עין בלבד, על מנת להבריחו מנושים של הנתבע.  

התובעת היא הזוכה, לפי פסקי דין חלוטים, בארבעה תיקי הוצאה לפועל שפתחה נגד הנתבע כחייב בלשכת ההוצאה לפועל. תכלית הסעד ההצהרתי המבוקש בהתאם לסעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: " חוק ההוצל"פ" ו" סעיף 34(ב)"), היא לאפשר לתובעת לממש את הנכס ולהיפרע ממנו כדי שיעור חובותיו של הנתבע כלפיה. בד בבד, עותרת התובעת בתובענה זו למתן צו עיקול קבוע על הנכס לטובתה, וזאת להבטחת פרעון חובותיו של הנתבע לתובעת בתיקי ההוצאה לפועל.

יצויין כי במסגרת בש"א 11166/05 הוטל עיקול זמני על הנכס (החלטת כבוד הרשם ש' ברוך ז"ל מיום 16/5/05), כאשר למועד מתן צו זה עמדו חובות הנתבע על סך כולל של 242,500 ש"ח. למועד הגשת תצהיר התובעת, כעולה מתדפיסי תיקי ההוצל"פ שצורפו לו, הסתכמו החובות בסכום העולה על 400,000 ש"ח (להלן: " החוב בתיקי ההוצל"פ"). 

הנכס נושא הדיון הידוע כגוש 3703 חלקה 1049/7, הינו חנות ששטחה 31 מ"ר בקומת קרקע ברחוב הרצל 185 ברחובות (לעיל ולהלן: " החנות" או " הנכס").

עניינה של התובענה הוא בשאלה, למי זכות הבעלות בחנות.

ראשיתה של תובענה זו בהליך של המרצת פתיחה שהוגש על ידי התובעת ביום 15/5/05 (ה"פ 618/05). בהחלטתי מיום 28/9/05 הוריתי על העברתה לסדר דין רגיל, לנוכח הצורך עליו עמדה התובעת בהשמעת עדויות נוספות מטעמה (פרוטוקול מיום 28/9/05, עמ' 5).      

הצדדים

2.         עורכת דין אורלי גלמן (לעיל ולהלן: " התובעת") שימשה בזמנו כבאת כוח הנתבע בהליכים משפטיים שבהם היה מעורב. בשנת 1999 לערך, ולאחר שהנתבע לא שילם לה את שכרה כפי שהתחייב בהסכמי שכר הטרחה שנכרתו ביניהם, התפטרה התובעת מייצוגו והגישה נגדו מספר תביעות לתשלום שכר טרחתה בגין השירותים המשפטיים שנתנה לו.

בהעדר הגנה מצד הנתבע, זכתה התובעת בפסקי דין ופתחה בהליכי הוצאה לפועל לגביית הסכומים שנפסקו לטובתה (פרוטוקול 16/3/08 עמ' 25 ש' 24-4; דפי חשבון בתיקי ההוצל"פ שמספרם 01-63570-99-2, 01-08291-00-1, 01-08294-00-4,      ו-01-13633-99-5, צורפו כנספחים ב1- ב4 לתצהיר התובעת).  

במועד האירועים נושא התביעה דנן, התגורר הנתבע עם משפחתו - רעייתו מלי פרי (שמה הקודם מזל פריינטי, להלן: " גב' פרי" או " האם") ושלוש בנותיו. הנתבעת, ילידת אוקטובר 1980, היא הבכורה מביניהן ושלושתן עורכות דין במקצוען. כיום ומאז מחצית שנת 2005, הנתבע וגב' פרי פרודים. הנתבע מתגורר לבדו, ולטענת הנתבעים מצבו הבריאותי הפיזי והנפשי קשה, ועוד ארחיב על כך.

רכישת החנות - רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת

3.         ביום 15/4/99 נחתם זיכרון דברים בין בעלת החנות, אירית לוין (להלן:  " המוכרת") לבין הנתבעת, שלפיו התחייבו הצדדים לחתום על הסכם לרכישת החנות תמורת סכום של 120,000 ש"ח, עד ולא יאוחר מיום 18/4/99 (להלן: " זיכרון הדברים", נספח א' לתצהיר המוכרת). בעת חתימת זיכרון הדברים שולם למוכרת סכום של 60,000 ש"ח, 48,000 ש"ח באמצעות שיק ו-12,000 ש"ח במזומן. במעמד זה נכחו הנתבע, גב' פרי, והנתבעת (סעיף 13 לתצהיר הנתבעת).

ביום 18/4/99 נחתם חוזה מכר החנות בין המוכרת לנתבעת (להלן: " הסכם המכר", נספח ב לתצהיר המוכרת) בנוכחות הנתבע, גב' פרי והנתבעת. החזקה בחנות נמסרה על ידי המוכרת כבר במעמד חתימת זיכרון הדברים (סעיף 6 לזיכרון הדברים; סעיף 4(א) להסכם המכר), כאשר השאלה למי נמסרה החזקה שנויה במחלוקת. שני הצדדים בעסקה זו יוצגו על ידי עו"ד יונתן שרעבי (להלן: " עו"ד שרעבי") (סעיפים 3-2 לתצהיר המוכרת; פרוטוקול 24/6/08, עמ' 78 ש' 3-1).             

            בהתאם להסכם המכר, המועד לתשלום יתרת התמורה בסך 60,000 ש"ח נקבע לעת העברת הזכויות בחנות על שם הנתבעת ורישומן בפנקס המקרקעין. עוד נקבע, כי הרישום יבוצע בתוך 7 ימים לאחר שיומצאו לנתבעת האישורים הנדרשים לשם כך (סעיף 3(ב)(2) להסכם המכר).       

ביום 26/10/00 השלימה המוכרת את המצאת האישורים כאמור, אך יתרת התמורה לא שולמה לה. לאחר שנשלחו לנתבעת מספר מכתבי התראה על ידי ב"כ המוכרת, עו"ד  רועי נבות, לרבות הודעה בדבר ביטול הסכם המכר (נספחים ד, ה, ו לתצהיר המוכרת), הגישה המוכרת ביום 18/1/01 תביעה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, להורת על ביטול הסכם המכר (כתב התביעה צורף כנספח ז לתצהיר המוכרת).         

ביום 25/1/01, כשבוע לאחר המצאת כתב התביעה, שולם למוכרת סך 50,490 ש"ח באמצעות שיק; ביום 13/2/01 נמסרו לב"כ המוכרת שני שיקים נוספים בגין יתרת התמורה - האחד על סך 4,479 ש"ח והשני על סך 5,000 ש"ח (צילומי שני השיקים האחרונים צורפו כנספח ו לתצהיר המשלים של המוכרת).

לנוכח דרישת ב"כ המוכרת לתשלום הפיצוי המוסכם בהסכם המכר בגין הפרה יסודית של ההסכם, שולם לבסוף למוכרת סך נוסף של 10,000ש"ח באמצעות שיק, ובהתאם לבקשתם המוסכמת של הצדדים דחה בית המשפט את התובענה ללא צו להוצאות (התכתובות הרלוונטיות - נספחים ח-יא לתצהיר המוכרת; החלטה מיום 28/2/01 בדבר דחיית התובענה - נספח יב לתצהיר זה). 

סיכומו של דבר, למוכרת שולם סכום כולל של 129,969 ש"ח תמורת החנות ובעקבות העיכוב בתשלום התמורה וההליך המשפטי שבו נקטה.